מפלגת המחשבות

לתפיסת העולם המכונה "ימין" יש היבטים שונים במקומות שונים בעולם. בישראל, העמדה הזאת ממוקדת מבחינה היסטורית בעיקר ברעיון מרכזי אחד-ארץ ישראל השלמה בריבונות ישראלית, ללא פשרות או וויתורים.  זה לא תמיד היה ככה. זאב ז'בוטינסקי, האב המייסד של הימין הישראלי, ניסח הגות רחבה ועמוקה שהכילה בתוכה רעיונות סותרים שאיכשהו חיו בשלום אלה עם אלה. אבל היחיד שהצליח לאחד את הרעיונות האלה היה כנראה ז'בוטינסקי עצמו. בדורות שהגיעו אחריו הסתירות כבר לא החזיקו מעמד, הרעיונות שלו התפצלו למרכיבים שלהם, ורק חלקם התגלגלו אל ממשיכי דרכו, ובאופן ספציפי, אל הגותו של המנהיג הבלתי מעורער של הימין- בנימין נתניהו.מהי ההבטחה שנתנה לנו את "הארץ המובטחת", על מה צריך לצאת לתחרות ריצה מול הערבים ומי צריך להיות סגן ראש הממשלה? הפרק הראשון בסדרת הימין- זאב ז'בוטינסקי.

היהודים שעלו מארצות האיסלאם בשנות ה-50 נקלעו למלחמת תרבות בין שני פרויקטים זהותיים אדירים: מפעל ה"ישראליזציה" בניצוחו של בן גוריון, ומפעל ה"ליטאיזציה" בחסות החברה החרדית. שני כורי ההיתוך האלו קיוו לראות את המזרחיים נטמעים בתוכם, אבל להזמנה הזו פנימה היו אותיות קטנות-גדולות מאוד. איך ייתכן שאפילו המרידות המזרחיות הובלו על ידי מנהיגים אשכנזיים, ואיזו "עין הרע" הטרידה את אריה דרעי רגע לפני שהוא נכנס לכלא?הפעם במפלגת המחשבות, מזרחיים - המרד הכפול.

אי אפשר להבין את הפוליטיקה הישראלית, או את ישראל בכלל, בלי להכיר ולהבין את המזרחיים. והשלב הראשון בהיכרות הזאת היא ההבנה שהם לא באמת מזרחיים - המדובר בשם קוד לאנשים שבְּפועל הגיעו ממזרח, ממערב מצפון ומדרום לישראל, בעיקר ממדינות דוברות ערבית, בהן חיו תחת שלטון מוסלמי. למיקום הגיאופוליטי של מדינות המוצא שלהם הייתה השפעה דרמטית על סוג היהדות אותה הביאו במזוודה כשהגיעו לארץ. יהדות שמצד אחד לא רצתה להחרים עדי יסוד את העולם הישן, אבל גם לא לקדש או להקפיא אותו מהצד האחר. זאת הייתה יהדות נינוחה, גמישה, שחיה את חייה. יהדות מסורתית. הבעיה היא שבאופן מפתיע, כשהיהודים מארצות האיסלאם הגיעו לישראל, הם פגשו פה בעיקר את אירופה. והמפגש הזה הוליד את אחד המפצים הגדולים בפוליטיקה הישראלית.

עד כמה שקשה לדמיין תנועות רעיוניות שונות יותר אחת מהשניה מאשר החרדיוּת, הציונות הדתית המשיחית והשמאל, בכל זאת יש להן מכנה משותף אחד גדול- כל אחת מהן ציירה תמונת עתיד אוטופית המעניקה משמעות לחיים של המאמינים בהן. האוטופיות האלה סימנו יעד וחתרו אליו במשך עשרות שנים, ובהצלחה לא מבוטלת- חברת הלומדים, התנועה הקיבוצית וההתיישבות ביהודה ושומרון עיצבו- כל אחת בדרכה- את החברה הישראלית. אבל אם האזנתם לכל הפרקים עד היום, אתם גם יודעים איך זה נגמר. התנועות האידיאולוגיות האוטופיות -בקריסה, הסיפור הגדול -כבר לא עובד. נראה שההיסטוריה הפוליטית הישראלית כולה מתנקזת לרגע המיוחד הזה בהיסטוריה של הרעיונות: האם קריסת האוטופיות הישראליות מובילה לריפוי או לקיטוב? מה ישאר מהרעיונות האלה ביום שאחרי, ואיך כל זה קשור לכסא שעליו נשים כורעות  ללדת?

הרעיון הגואל של השמאל החילוני, הלא הוא הסוציאליזם, התנפץ באופן מפואר על רקע הזוועות מבית סין המאואיסטית, צפון קוריאה והקומוניזם הרוסי. אל הוואקום שנותר על במת ההיסטוריה השתחל רעיון חדש, כריזמטי ומבטיח: השלום. אבל האמת היא שמדובר ברעיון לא חדש בכלל. מי ששתל אותו ב-DNA של ההגות הציונית הוא לא אחר מחוזה המדינה, העיתונאי המזוקן שכולנו מכירים: בנימין זאב הרצל. רק שהייתה לו נקודת עיוורון אחת, והיא זו שגם גרמה לישראל להטיל ספק כבד ברעיון הזה - רגע לפני שאר העולם.היום במפלגת המחשבות - האם זהו באמת הפרק האחרון של השמאל?.

לאורך ההיסטוריה, הרבה חוקרים עסקו בחוויה הדתית לסוגיה, ובין היתר בשאלה מה קורה - כהגדרתו של הפסיכולוג ליאון פסטינגר- when prophecy fails. כשהנבואה הגדולה והמבטיחה שהאמונה התבססה עליה, לא מתממשת. חלק מהמאמינים דווקא מתחזקים באמונה שלהם כחלק  מתהליך של דיסוננס קוגניטיבי, וחלק מהם מתרסקים אל משבר עמוק. מתברר, שזה קורה לא רק בדתות. השמאל הישראלי התבסס גם הוא על נבואה גדולה ומעצימה שעמדה על שלוש רגליים- סוציאליזם, לאומיות וחילון. כל אחד מהם בנפרד אבל בעיקר שלושתם ביחד, הוו את ה DNA של השמאל הישראלי. אבל כשהנבואה הגדולה של הסוציאליזם הציוני עליה דיברנו בפרק הקודם לא התממשה, היא  הפילה ביחד איתה גם את שני הקודקודים האחרים בפרמידה-  והותירה את המאמינים, בפתחו של משבר. היום במפלגת המחשבות- פרק נוסף ודרמטי במיוחד בתולדות השמאל הישראלי- כישלונה של הנבואה.

אם למדתם פה בתיכון, אתם בטח יודעים שהגרסה הספציפית של הציונות שבפועל הקימה את המדינה היא הציונות הסוציאליסטית. זה היה בתכנית הלימודים לבגרות. אבל רגע. סוציאליזם? זאת לא תנועה ללא ארץ ולאום, שיצאה בקריאת הקרב הידועה "פועלי כל העולם התאחדו"? זאת לא התנועה שהמניפסט המכונן שלה נפתח במילים "דברי ימיה של החברה כולה הם דברי ימיה של מלחמת המעמדות"? מה לנו, הלאום היהודי המבקש לשוב אל ארץ אבותיו - ולמאבק כלל עולמי? מה לעם של סוחרים, בנקאים ורואי חשבון ולמהפכה של מעמד הפועלים? זהו, שבאמת לא הרבה. לכן, הפרוייקט הזה הוא אולי הסטארט אפ הציוני הראשון, וכמו הרבה יוזמות סטארט אפ אחרות, גם הוא עבר כמה גילגולים עד שהצליח לעשות אקזיט. אז היום במפלגת המחשבות, תשכחו מכל מה שלמדתם לבגרות ותתכוננו למפגש מחודש עם הציונות הסוציאליסטית: מבורוכוב, דרך סירקין לברל כצנלסון - אדום עולה!

זה לא סוד שהשמאל הישראלי נמצא במשבר. התנועה הרעיונית שיצרה את המדינה שבדרך, הקימה את המדינה בפועל וגם הובילה אותה כמפלגת שלטון בשלושת העשורים הראשונים ורוויי המלחמות שלה, עסוקה בשנים האחרונות בעיקר בהישרדות. בתחילת הדרך, הרעיונות שכוננו את השמאל הישראלי היו גדולים מהחיים: הירואיים, חדשניים, יומרניים וסוחפים. הם ערבבו יחד בקוקטייל כמעט בלתי אפשרי סוציאליזם ולאומיות, הסתגרות מהעולם וחתירה לאוניברסליות,  מרד בדת ושאיפה לגאולה דתית. אבל שכשהסוציאליזם העולמי קרס, הוא הקריס ביחד איתו גם את הגרסה המקומית ומעוררת ההשראה של הסוציאליזם הציוני. ההצלה הגיעה ממקור בלתי צפוי. חלום חדש וכריזמטי נולד - השלום. האם האידיאולוגיה החדשה של השמאל תצליח להציל אותו מהמשבר? 

בסוף הפרק הקודם עזבנו את הציונות הדתית כשהיא בנקודת השיא שלה: משיחית, כריזמטית וגואלת. מחומשת ברעיונות קבליים עמוקים בגרסתם הקוקניקית, הציונות הדתית המחודשת מצליחה לעורר השראה בבניה ובנותיה ולייצר אצלם חיבור מפעים בין לאומיות לדתיות, בין מחויבות לעם ישראל למחויבות לתורת ישראל. אבל בדיוק אז, בנקודת השיא, קורה משהו לא צפוי- סתירה פנימית חבויה ורדומה בעומק התיאולוגיה של הרב קוק צפה על פני השטח וממיסה את הדבק המיוחד שהוא ייצר.בפרק המסכם של סדרת הציונות הדתית ננסה לפענח את תהליכי הפירוק שעוברים על הציונות הדתית בשנים האחרונות, להבין איך דווקא מתוכם צומח לראשונה מועמד ציוני דתי לראשות הממשלה, ולראות דוגמה מאלפת לאיך רעיונות תיאולוגיים נסתרים משפיעים על תהליכים פוליטיים גלויים.

בשני הפרקים הקודמים התחלנו להכיר את ההגות המהפכנית של הראי"ה קוק - אמנם הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, אבל בהחלט לא דמות מרכזית או אהודה מדי בשנים ובסביבה שבהן חי ופעל. כשהרב קוק נפטר ב-1935 הרעיונות שלו היו לא יותר מהערת שוליים בפריפריה של הציונות הדתית. אבל בשנות ה-70, אחרי תרדמת של 35 שנה, הרעיונות האלו קמו פתאום לתחייה והפכו את הציונות הדתית כמעט לתנועה חדשה - משיחית, גואלת וכריזמטית. אחת הדמויות המרכזיות בהפיכת הרעיונות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק למרכזיים כל כך, הייתה הבן שלו - הרב צבי יהודה הכהן קוק - המנהיג הבלתי מעורער של גוש אמונים ושל הציונות הדתית לדורותיה. בפרק של היום נגלה איך התיאולוגיה הייחודית אך הרדומה של הרב קוק האב נתנה שפה, מסגרת וכלים לרב קוק הבן, להעביר את הציונות הדתית מעמדת הנגררים לעמדת הגוררים, ואיך כל זה התחיל בסבסטיה - ה"דגניה" של הציונות הדתית.