מפלגת המחשבות

תמצית הטיעון הציוני ותמצית הטיעון הפלסטיני הם תמונות מראה האחד של השני: שני הצדדים טוענים "אנחנו מכאן. הצד השני הגיע ונישל אותנו מאדמתנו". בפרק זה ננסה לעשות סדר בטיעון הילידי של המסוכסכים, ולברר סוף סוף מי מכאן ומי לא, מי נישל את מי ומתי, והאם הקולוניאליזם האירופי קשור לסיפור. 

״הצד השני״ שנקשיב לו כעת הוא לא השכן ממול שהצביע ההפך מאיתנו בבחירות, או הדודה הקיצונית שמייצרת מריבה בכל ארוחה משפחתית. בפרק הזה נקשיב באופן אמפתי, אולי רדיקלי, לטיעונים של הצד השני האמיתי בסכסוך הזה - זה שעד כה בכלל לא דיברנו עליו, או איתו - הפלסטינים.

חמור רעב עומד באמצע חדר, משני צידיו ערמות שוות בגודלן של חציר. שתיהן נראות לו אטרקטיביות באותה המידה, והוא מתלבט לאיזו מהן לפנות. לפי הפילוסוף הצרפתי בורידן, החמור משתתק וממשיך להתלבט לנצח, עד שהוא הופך לגל של עצמות. אחרי שראינו את האמת בטיעונים השונים בנוגע לעתיד הסכסוך, האם הפכנו גם אנחנו לאותו חמור משותק? 

חידה למאזינים: איזו מצווה מופיעה הכי הרבה פעמים בתורה? שמירת שבת? הנחת תפילין? מצוות יישוב הארץ? ואולי - אף תשובה אינה נכונה? בניסיון להבין מה העמדה של ״היהדות״ על הסכסוך, נשאל האם גם במקרה הזה - כמו במקרה של הציונות והמוסר - צד אחד בדיון לקח מונופול על היהדות.     

בשיח הישראלי על הסכסוך נדמה שלשמאל יש מונופול על המוסר, ושהימין מחזיק במונופול על הציונות. אך האם ייתכן שלא באמת מדובר במחלוקת בין ערכי הציונות מימין לערכי המוסר וההומניזם משמאל, אלא בקונפליקט בין ערכי הציונות עצמה?

בפרק של היום נבקש להקשיב לטיעונים המוסריים בנוגע לעתיד השטחים, משימה שמתבררת כמורכבת במיוחד. יש לנו אמנם נטייה לחשוב שדילמות מוסריות דומות לשאלות עובדתיות – שכמותן, קיימת תשובה אחת נכונה לשאלה – ומטרת הדיון המוסרי הוא פשוט לחשוף אותה. אך בדרך להבנת הסכסוך, נצטרך לערער על התפיסה הזו, ולשאול מהי בעצם דילמה מוסרית.

הדרך שלנו להקשבה רדיקלית החלה בטיעונים ההישרדותיים משמאל ומימין, ובניסיון להשתכנע משניהם. בשני הפרקים הבאים נעשה מהלך דומה במישור של הטיעונים המוסריים, ונתחיל במילה אחת שמושכת אליה את מרבית האש. היא כל כך טעונה, עד שלעתים כשהיא עולה לאוויר, הדיון מיד מסתיים. בואו נדבר על הכיבוש.

הדמוגרפיה היא לא הטיעון היחיד שמתחרה על תשומת ליבנו במגרש ההישרדותי. ואם בהקשבה רדיקלית עסקינן, זה הזמן לגייס אותה לטיעון ההישרדותי הבולט ביותר של הימין: היציאה מהשטחים תפגע בביטחון הלאומי שלנו, ותאיים באופן אסטרטגי על עצם קיומה של מדינת ישראל. האם לשמאל יש תשובה טובה לתרחיש הזה?

אחרי שעסקנו בהקשבה רדיקלית, הגיעה העת לגייס אותה. שני הפרקים הקרובים יתמקדו בהקשבה לטיעונים המשכנעים ביותר משני צידי המתרס – הטיעונים ההישרדותיים. בפרק הקרוב נעמיק בטיעון המשכנע ביותר משמאל – הטיעון הדמוגרפי. ליבת הטיעון אינה נעוצה במספר התינוקות הפלסטינים הנולדים מדי שנה, אלא בשאלה רחבה יותר: כיצד ישראל תתמודד עם שני מיליון פלסטינים?

החדשות הרעות: נראה שאיבדנו את היכולת לנהל שיחה מעניינת, טובה ויצירתית על הסכסוך (או למעשה על כל נושא שחשוב לנו). אבל יש גם חדשות טובות: מסתבר שזו אינה גזירת גורל, ושיש מה לעשות כדי לרפא את המצב הזה. הדרך לשם מתחילה בשמורת גורילות ברואנדה, ומגיעה עד בית הלל.