אילן והגננים

 משתלת סלונר היא מפעל משפחתי שמייצר לא רק צמחים אלא גם אגרונומים, חוקרי צמחים ומהנדסי נוף. ככה זה כשהאבא והאמא שניהם אגרונומים שמתמחים בגננות ובמשתלות. אחרי ששמעתי  את תהילתם מבוגרים שלהם שצמחו במשתלה והמשיכו במשתלות אחרות, החלטתי לצאת לסלונר, גם כי אני אוהב משתלות ועוד יותר אני אוהב את אנשי הצמחים. המרואיין שלנו בפרק 46 של אילן והגננים הוא ד"ר אביה סלונר, הבן של בריאן וציפי והאח של לירון וינאי. אביה אגב, שגדל במשתלה, מדבר תאית שוטפת, אבל זו התאית של מחוז אסן בצפון מזרח תאילנד שממנו מגיעים הפועלים התאילנדים לישראל. 

אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה, פרק 45: "כלי הגינה החביבה". איכשהו כשאנחנו מביטים בתמונות או סרטוני גינון מחו"ל הם נראים כמו כלי מאגדות, כלים שאיתם ברור שהגינה תשגשג ותפרח. בטח נאים יותר מהכלים שבהם אנחנו מתחזקים את הגינה שלנו. מהם הכלים הבסיסיים בגינה, מה עולה כסף ומה יחסוך בסופו של דבר כסף וזמן, והאם אפשר לשבת בצל, לשתות בירה בזמן שמכסחת הדשא תעשה לנו את העבודה? על אלה ועוד שוחחנו עם עמית שמר, איכר בן איכרים מן הצפון, ומנכ"ל חברת ש. ונציה שמתמחה בגלי עבודה לגינון ולחקלאות. 

סחלבופוביה אילן והגננים פרק 43 והראשון בסדרה של שני פרקים אודות הסחלבים. וכשמדובר באורכידיאות אי אפשר להישאר שווה נפש בעיקר כשרוב מי שאני פוגש מכריזים במין יאוש שעם הסחלבים אין להם דיבור. שני האורחים שלי הם תמי שרון ואיציק בן יאיר שהקימו את משתלת "סחלבים בשרון" ברשפון,  ולימים נדדו למושב כרמי יוסף בשפלה. לקראת הפגישה למדתי כרגיל את הנושא ובעיקר התעניינתי ב"סחלבופוביה", כן יש דבר כזה וגם כתבו עליו.  

 פרק 42 של "אילן והגננים", פודקסט גינון וסביבה והפעם יצאתי לשכונת שפירא בדרום תל אביב, כדי לפגוש את "מלכת הייחורים והזבל" מירב רוזנברג שנתקעה בבית בימי הקורונה ובחלון הזמן שנוצר לה לפתע היא שקעה בגידולים וייחורים וטיפוח עציצים עד שמצאה את עצמה מוקפת בצמחים.מהתחביב הזה שההתמכרה לו יותר ויותר נולדה גם כוכבת רשת שמעלה עצות, רעיונות וחוויות של גידול צמחים. אם נשתמש בהגדרה המרחיבה לבוסתן, זו שבין היתר מעמידה במרכז את חוויית הישיבה תחת הגפן המטפורית, אז מירב יושבת תחת המונסטרה והפילדנדרום או הפיקוסים. בעצם, אין לה ברירה כי דירתה הקטנה מלאה צמחים. פינה חמה שמורה אצלי בלב לחובבי גינון ובדרך כלל אני לומד מהם הרבה. מטבע העניינים ההשכלה שלהם לא פורמלית והידע שלהם הוא תוצאה של טעייה וניסוי. פרק 42 של "אילן והגננים, מלכת הייחורים והזבל. 

."אילן והגננים" פרק 21 והפעם עם טלי גרוסמן, גננית חובבת ואושיית רשת  ״הגינה היא מגרש המשחקים שלי וככה היא צריכה להיות צבעונית, מעוררת השראה, מסקרנת מגוונת.״  טלי מטפחת את הגינה שלה כמו שאני אוהב. מגרש משחקים שבו מותר לנסות כל מה שעולה על הדעת. גינה שהטיפוח שלה אף פעם לא מסתיים, כי תמיד יש משהו חדש לגלות. טלי מטפחת גינה כבר 32 שנה בביתה בכפר סבא.שוחחנו על רשתות חברתיות וגינון, על קומפוסט, צמחים עונתיים או רב שנתיים והשילוב ביניהם, ולמדתי לאהוב ביגוניות. דיבנו גם על הקשר שבין צורת הגינה לבין אופי הבעלים, ומה אפשר .ללמוד על הגנן החובב מגינתו. יש לי חיבה מיוחדת לבתים עם ''גינות של פעם'', אומרת טלי.!הכניסו לרשימת המועדפים שלכם והצטרפו לדף הפייסבוק של הפודקסט 

מעשה בילד שילדותו ונעוריו עברו עליו כשהוא שותה מים מן המעיין, קוטף פירות מן העץ וחורשים מול עיניו את האדמה עם חמור בין הטראסות של הרי ירושלים. הוא אוכל גפן, תאנה, שקד ורימון  שהוא קוטף ואלה טעמי ילדותו בלב שמורת סטף. אבא שלו גידי הוא יערן שעבד ועובד בקרן הקיימת. משפחתו נמנתה עם שתי המשפחות היחידות של עובדי קק"ל שהורשו להתגורר בשמורת הטבע כדי לטפל בשמורה ובבוסתן ההצלה של פירות ארץ ישראל המקראיים. הפרויקט, שהחל בשנות ה–80, נועד לשמר ולשחזר את החקלאות המסורתית, וכלל מאות עצי פרי מזני מורשת מקומיים — בעיקר תאנה, גפן, זית ורימון — שניטעו בקרוב לאלף דונם של טרסות עתיקות יומין.אסף עוד לא ידע אז ששפר גורלו עד שהוא בגר ולאט לאט הוא הבין עד כמה היה בן מזל. וכשחסרו לו הטעמים של בוסתן נעוריו הוא פנה ללימודי חקלאות כדי להיות בוסתנאי וזה מה שהוא עושה היום – משמר אלפי זנים של עצי מורשת בארץ ישראל. יצאתי אל אסף בשן למושב שקף בחבל לכיש והוא גיבור פרק 41 של אילן והגננים. האזינו, שתפו, דרגו  ודמיינו שיש לכם בפה טעם של פטל בר.

צריך להיות נחוש ובעל דימיון כדי ליצור מול העיניים עולם חלומות מוגן בתוך בקבוק או צנצנת. עולם מיניאטורי של חיים עצמאיים שמקיימים את עצמם. גינה קטנטונת שבה אתה הבורא ואתה השומר ואתה המפקח וגם החולם. כדי ליצור טרריום מושלם צריך הרבה ידע וניסיון והרבה סבלנות.  יש מי ששיחק להם מזלם והעולם שבראו מתקיים לו באורח עצמאי לגמרי ויש אחרים שנדונים לאכזבות אבל גם לנחישות בליווי הטרריום שהם יצרו.  מעשה באחד, דייויד לטימר שהקים טרריום בשנת 1960, פתח אותו פעם אחת כדי להוסיף קצת מים ומאז העולם שייצר חתום ומשגשג בכוחות עצמו. לטימר הוא כבר אדם מבוגר ואת הטרריום שייצר יירשו בניו ונכדיו. עליו ועל אומנות הטרריום שוחחתי עם רונית בנד, ידידת הפודקסט, שכבר מגיל 10 חייה נעים בין עצים, פרחים, בגוניות, חממות וטרריומים. מבוא לאומנות הטרריום. אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה, פרק 40.   

אילן והגננים פרק 39 ושוב אנחנו ביער מאכל. את ענת סימון פגשנו בביתה ברחוב הכי גבוה בגן יבנה. בחצר ביתה של ענת עדיין  ממוקם מגדל שמירה שנבנה בשנת 1929 כשגן יבנה הוקמה והוא, כמו הנוף שסביב מזכיר ימים אחרים, ימים של שלווה יחסית עוד לפני שבאה עלינו הפורענות האחרונה. כשענת ובן זוגה הגיעו לשם אחרי שהחליפו כמה מקומות מגורים, לרבים היה קשה להבין מה הם מחפשים שם. "אנשים לא הבינו למה אנחנו צריכים את הדבר הזה, אבל אנחנו כבר היינו מאוהבים". פגישה מרגשת עם ענת סימון "בהרמוניה עם הטבע" ביער שבראה בתוך ארבע שנים.  

בפרק השני של השיחה עם רן נחום אגרונום פנינו לעצות מעשיות כמו בחירת צמחים. אנחנו אומנם חשבנו שהלימון עומד בראש רשימת הצמחים הנחשקים, אבל מתברר שזוהי טעות. שוחחנו על הזנים הכמעט ילידים של ארץ ישראל כמו התמר, התאנה, החרוב או הרימון וגם הענבים, אלה שהיו כאן עוד לפני שההדרים עשו עלייה. וגם דיברנו על השקייה ומים לעצים (בעייה קשה) ומה עושים כדי שהפריחות של המנגו לא יפלו בחמסינים של האביב. פרק 38 של "אילן והגננים", פודקסט גינון וסביבה.