אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 84: שלומי סגל, מגדל גיאופיטים. פתאום גיליתי שלא הקדשתי פרק הגון לבעלי הפקעות והבצלים והשורשים המעובים. אנחנו הרי אוכלים אותם כמעט כל יום – תפוחי אדמה, בטטות, בצל וגם שום. אבל אלה עלולים להטעות. מדובר במשפחה מיוחדת שחבריה נפרשים בכל העולם ויש לה נציגות נכבדת גם בישראל: כלנית, נרקיס, כרכום, רקפת, סתוונית, חצב, אמריליס, אירוס. בעצם מדובר באסטרטגיה של הישרדות. אם הצמחים הטורפים שרדו באזורים קשים בזכות טריפה של חרקים, הגיאופיטים הם כמו גמלים – מטפחים לעצמם אברי אגירה לימים קשים. מה שלא ידעתי הוא שיש גיאופיטים של קיץ ויש של חורף. המקומיים הם בוודאי של חורף, אבל אספנים מושבעים קונים בצלים ופקעות מכל העולם וגם זורעים. שלומי משביח זנים של גיאופיטים ומוכר את הפרחים לסוחרים. שלומי גם מטפח בצלים ופקעות. ההמלצה שלי היא ללכת על גיאופיטים מקומיים, זה יבטיח יותר הצלחה ופחות התעסקות. ובלי קשר לגיאופיטים היה חשוב לי לשמוע על ההיבט החקלאי של גידול פרחים. התאכזבתי מאוד לשמוע שהורטנזיות בתל אביב זה כמעט עניין אבוד מראש. פרק ראשון ובטח יהיו עוד בעתיד, על עולם המעובים.